<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ב</h1>
<h2>דף קל.</h2>
עושין כל צרכי מילה בשבת כאשר אפרש כך פשוט בשבת. כל מלאכה שאיפשר לעשותה בערב שבת בשביל מילה אינה דוחה שבת ואם לא הביאו כלי מערב שבת כגון אזמל אין מביאין אותו דרך רשות הרבים ולא דרך כרמלית אבל מביאין אותו דרך גגין וחצרות וקרפיפות אם שבתו בתוכן אבל אם לא שבתו בתוכן אלא בבי' אין מביאי' אותו דרך חצרות גגות וקרפיפות שלא שבתו הכלים בתוכן כך פשוט בשבת. ואם אומרי' לגוי להביאו דרך רשות הרבים או דרך כרמלית כתבתיו למעלה [לקמן קל"ד ע"ב] בדין לצורך מילה אם יכול לומ' לגוי וכו'.
<h2>דף קלב:</h2>
מילה דוחה שבת משום דאי איפשר לעשותה מערב שבת דעדיין לא הגיע יום שמיני אבל שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב כגון שעבר יום ח' קודם שבת או יום טוב ומילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה כך פשוט בשב'.
<h2>דף קלג.</h2>
עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין. פירש מוהלין חותך הערלה. ופורעין פריעת העור המכסה ראש הגיד ומוצצין הדם ומשימין עליה אספלנית וכמון ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן מערב שבת נותן זה בעצמו וזה בעצמו ולא יטרוף אותם יחד בשבת. ואין עושים לו חלוק לכתחלה בשבת פירוש חלוק היו עושין כעין כיס דחוק ומלבישין ראש הגיד עד העטרה וקוש' שם כדי שלא ישוב העור לכסות הגיד אבל כורך עליה סמרטוט לא הזמין כורך על אצבעו ומביאו דרך מלבוש ואפילו מחצר אחרת. וביום טוב שוחקים לו כמון וטורפין לו יין ושמן.
ומותר לטלטל הסכין ולהסירו אחר המילה דמאחר שטלטל הכלי בהתר מחזירו לאי זה מקום שירצה אף על פי שאין לו תינוק אח' למול כך כתב הרמב"ן בתשובה.
<h2>דף קלג:</h2>
כל זמן שעוסק במילה שלא סלק ידיו אם ראה שנשתיירו בה ציצין כלומר שיורי ערלה חוזר וחותכם בין שאותם ציצין מעכבין המילה שאינ' כשרה עד שיחתכם כגון שחופין רוב העטרה בין שאין מעכבין המילה אבל אם פירש שסילק ידיו על הציצין שמעכבין המילה חוזר ועל הציצין שאין מעכבין המילה אינו חוזר כך פשוט בשבת וציצין המעכבין רוב גובהה של עטרה ולא רוב גובהה אלא אפילו רוב הקפה במקום אחד נקראים מעכבין המילה ואין מילתו מילה.
התחיל למול בין השמשות במוצאי שבת שכל היום כשר למילה ואמרו לו שלא יכול לגומרה ביום והתחיל לעשותה בשבת ולא יכול לגומרה עד שחשכה ענוש כרת דעשה חבורה שלא לצורך בשבת כך פשוט בשבת.
המוהל שאינו מוצץ כלומ' שאינו עושה מציצה סכנ' היא ומעבירין אותו כך פשוט בגמר' שבת.
<h2>דף קלד.</h2>
העושה תיקון למילה יהפו' שפת חלוק שכתבתי למעלה שמשי' בראש הגיד יהפוך שפתו למעלה שמא ידבק ראש חתוך הבגד במכה וכשיבא להפשיט החלוק מעל המילה ימרט ויקרע ראש הגיד כך פשוט בשבת.
אם התינוק אדום ביותר או ירוק ביותר ממתינין לו עד שיתישב דמו ומעכבי' אותו מלימול וכן כיוצא בזה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קלד:</h2>
קטן שצריך למולו וצריך לרחיצה לפני מילה ולאחר מילה כדאמרינן בשבת ונשפכו המים החמים והיו מים חמים בבית אחר מן החצר שלא ערבו ולא שתפו במבוי אומרין לגוי להביאו כך פשוט בערובין. ועוד פשוט ואם נשפכו המים החמין שלו שהיו לצור' מילתו בשבת שואלין לאמו אם צריכה להחם לה חמין כי אמו אחר ז' אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה השב' כמו שכתבתי בח"א מזה הנתיב אלא אומרים לגוי להחם לה ונוטלין ממנו לתינוק כי בעבור התינוק לבדו אסור כמו שכתבתי אלא אגב אמו ואין אומרים מאחר שאמו כבר אוכלת דברים קרים בודאי אינה צריכה אלא שואלין אותה פשוט בערובין ויש חלוק בין לרוחצו קודם מילה ובין לאחר מילה כאשר אפרש. לצורך מילה אם יכול לומר לגוי שיעשה אפילו איסורא דאוריתא כגון להחם לו חמין יש מן הגדולים שפסקו שמותר והביאו ראיה מההיא שכתבתי למעלה בפ' הדר שאם צריכין למים חמין שיכולין לומר לגוי להביאו ממקו' שלא ערבו וכן כתב בה"ג אבל רי"ף כת' כי טעו בפי' זו ההלכה וכת' שאין מתירין אמירה לגוי כזה להחם לו חמין וכיוצא בו או להביא לו אזמל דרך רשות הרבים וכן נראה עקר וכן כתב ר"י וכן כתב הרמב"ם. ועוד פשוט בשבת שמרחיצין את הקטן כדרכו ביום הג' למילתו שחל להיות בשבת וכל שכן יום ראשון בין קוד' המילה בין לאחר המילה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמי' שהוחמו בע"ש וכן פסק רי"ף ובודאי אין דינם שוה דלאח' מילה יש סכנה ומותר ע"י ישראל וקודם מילה אסור להחם לו אפילו ע"י גוי זולתי להביאו באיסור דרבנן כמו שכתבתי וחמי' שהוחמו בשב' ר"ל בשלא אמרו לגוי אלא הוא מעצמו עשאו או ישראל עבר ועשאו התירו לרחוץ בו מחמת המילה פירוש קודם המילה אבל לומר לו לגוי אסור וכן עיקר.
<h2>דף קלה.</h2>
ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו שבת למילה פשוט בשבת ויש מי שפסק כרבי יהודה דאנדרוגינוס מחללין עליו שבת וראשון נראה עקר וכן פסק גאון ולמטה אפרש דין ספק. הספק אין מחללין עליו שבת למולו דאם הוא ודאי בן ז' מחללין עליו אבל ספק אין מחללין עליו וכל שכן בן ח' ודאי כגון שבעל ופירש כך פשוט בשבת ודוקא שלא גמרו סימניו כלומר שערו וצפרניו אבל גמרו לו סימניו אפילו בן ח' ודאי מחללין ונמול לח' אפילו בשבת דבר ז' הוא ונשתהה בבטנה כדאמרינן ביבמות דאף על גב דאין מחללין שבת בשביל ערלת ספק דוקא בשביל מכשיריה אבל למילה עצמה מחללין וכן כתב רמ"ה בתשובה.
נולד כשהוא מהול פשוט בשבת וביבמות ונחלקו בו הפוסקי' יש מי שכת' שאין צריך להטיף ממנו דם ברית והרוב הסכימו שצריך אבל אין צריך לברך וכתב גאון בתשובה כן דאין צריך לברך עליו על המילה וצריך לבודקו יפה בידים ובמראית העין ולא בברזל שמא יסתכן ורואין ונזהרין היאך מוהלין אותו ואם נראית לו ערלה כבושה ממתינין לו הרבה שלא יביאוהו לידי סכנה ואין חוששין לח' ע"כ. ועוד פשוט ונולד כשהוא מהול אין מחללין עליו שבת.
<h2>דף קלה:</h2>
יוצא דופן אם נמול לח' ואם מחללין עליו שבת נחלקו בו הפוסקי' בפרק מילה הילכך נמול לח' ואין מחללין שבת למילתו וכן הסכימו גדולי האחרונים.
<h2>דף קלז.</h2>
ומי שהיה לו למול ב' תינוקות א' בשבת וא' ביום ראשון ונתחלפו לו ומי שהיה לו למול אחר השבת והקדימו ומלו בשבת וכן א' למול בע"ש וא' למול בשבת ומל של ע"ש בשבת פטור מחטאת אבל אסו' כך פשוט בשבת.
קטן נמול לח' ולפעמים לט' ולפעמים לי' ולפעמים לי"א ולפעמים לי"ב כיצד כדרכו נמול לח'. נולד בין השמשות נמול לט' נולד בין השמשות של שבת נמול לי' ביום ראשון ואם אירע י"ט אחר השבת נמול ליום שני שיהיו י"א ואם אירעו ב' ימים טובים של ר"ה נמול לי"ב כגון בין השמשות של יום ד' ואולי הוא נולד ביום ד' ויהיה יום ח' שלו יום רביעי הבא ויהי' ערב ר"ה יום ה' ויום ו' ויהיה לו מן הדין לימול יום ה' ואינו יכול כי אין מחללין עליו י"ט מאחר שאינה מילה בזמנה וכן ביום ו' וכן בשבת עד יום ראשון שהוא י"ב ללידתו. ואינו יכול לימול לא פחות מח' שאם נולד בין השמשות קי"ל דספק מילה מאחרין ולא מקדימין כדאיתא במגלה [בתוספתא פ"א ה"ד ורא"ש פ"א סי' ז'] ויהיה נמול לט' ולא יותר מי"ב.
חלצתו חמה כלומר תינוק שהיה לו קדחת של חמימות שהוא חולי מכל גופו אין מלין אותו אלא נותנין לו מיום שחלצתו ז' ימים מיום ליום ואפילו נתרפא מן החמימות כי צריך אחר שסר ממנו ז' ימים מיום ליום ואם היה חולה מאבר אח' אין מלי' אותו כל זמן שהוא חולה אבל מיד שנתרפא מלין אותו ואין צריך ז' ימים אחר שנתרפא מאחר שלא היה חולה אלא מאבר א' כך פשוט בשבת וכן מוכח ביבמות וכן כתב רמ"ה ז"ל.
<h2>דף קלז:</h2>
מל ולא פרע כאלו לא מל וקטן בעל בשר שהו' שמן ונרא' שבשרו חוזר וחופה הגיד מתקנו ומשפע באזמל מאותו עובי. וקטן המסורבל בבשר שמן ועב ולאחר שנמול נראה כמכסהו רואין אותו כשמתקשה אם נראה מהול אינו צריך למולו ואם לאו צריך למולו ואם נראה ואינו נראה כלומר שנראה מהול קצת אין צריך למולו כך פשוט בשבת.
וציצין המעכבין רוב גובהה של עטרה ולא רוב גובהה אלא אפילו רוב הקפה במקום אחד נקראים מעכבין המילה ואין מילתו מילה.
המל מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה פי' כשמל בן חבירו ואם מל בנו מברך למול את הבן ואבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והעומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשי' טובי'. ואחר המילה מברכין פי' על הכוס אשר קדש ידיד מבטן וחותם בא"י כורת הברית כך פשוט בשבת. יש מהפוסקים שכתבו שהאב מברך להכניסו קודם דכל המצות מברך עליהן קודם עשייתן וכן כתב רי"ף בתשובה וכן כתב הרמב"ם ורשב"ם ור"ת כתב דמברך אחר המילה וכן כתבו קצת מהפוסקי' ויש מהם שכתבו דאפי' שיברך אחר המילה קודם שיעשה המוהל הפריעה דטוב מקרי עובר לעשייתן דמל ולא פרע כאלו לא מל וכתב ר"ת אשר קדש ידיד מבטן היינו אברהם שנקרא ידיד שנא' מה לידידי בביתי וחק בשארו שם זה יצחק וצאצאיו חתם באות ברית קדש זה יעקב ובניו דבני בני' הרי הם צאצאים כמו שתרג' יונתן הצאצאים והצפיעות בניא ובני בניא והנה הג' אבות נזכרי' כאן וכתבו המפרשים ואם אינו יודע אבי הבן לברך להכניסו אחד מהעומדי' שם מברך ומוציאו דכל הברכות אף על פי שיצ' מוציא. וכשמלין אותו ב"ד הם מברכים להכניסו בבריתו של א"א, כך כתב הרב אלברצלוני בשם רבינו האיי. ב"ד שמלין במקום האב הכל מברכין להכניסו ודלא כהרמב"ם שכתב דלא מברכין.
לברך שהחיינו על כל מילה ומילה י"מ שאין לברך משום דעדיין לא יצא מכלל נפל ולא נהירא דאזלינן בתר רובא ועוד דמצוה קא עביד וי"מ משום צערא דינוקא וי"מ משום דאע"ג דבפדיון הבן תקנו לבר' שהחיינו דלא שכיח אבל מילה דשכיח לא כך כתבו התוספות.
מוהל שיש לו למול ב' או ג' תינוקות ביחד אינו צריך כי אם ברכה אחת לכלם כי כמו שי' שעושין מצוה אחת אחד מברך לכלן כמו כן אחד שעושה מצוה כמה פעמי' אינו מברך כי אם פעם א' שאין שם הסח הדעת מאחר שבתחלה היה בדעתו לעשות ב' וג' פעמים ואינו קרוי הפסק והסח הברכה שמברך אחר כל מילה שהרי בי"ק נה"ז הברכו' אין הפסק בין בור' פרי הגפן ובין השתיה אבל אם לא היה בדעתו מתחלה אלא שהביאו לו למול אחר שברך על המילה הראשונה חוזר ומברך על השניה אחר שיגמור הראשונה שיברך עליה לאחריה וכן אם שח שיחת חולין בין ראשונה לשניה חוזר ומברך אפילו שבתחלה היה דעתו למול שנית אבל אם שח דבר שצריך אל המילה כגון הביאו עוד למול או תתקנו זה וכיוצא בו לא הוי הפסק ואינו חוזר ומברך כמו שכתבו המפרשי' בענין שחט כמה חיות או חיה ועוף בבת א' כי דינם שוה כמו שכתבתי בח' ד' מדיני שחיט' [נתיב ט"ו] וכן כתב רמ"ה בתשוב' ורבינו משולם בן הרב המור' צדק לרבינו שמחה ז"ל דאם הם ב' בנים מאדם א' דאינו מברך אלא אחת להכניס בני בבריתו של אברה' אבינו ואם הם ב' מוהלין הא' יברך על המילה והשני לא יברך על המילה אלא אשר קדש וכו' ויצאו שניהם לב' תינוקות ע"כ.
רמ"ה היה נוהג לעמוד כשמלין התינוק שנא' ויעמוד כל העם בברית ועוד הביא ראיה מההיא שכתבתי למעלה והעומדים שם אומרי' כשם שנכנס לברית ואינו נ"ל כל כך ראיה כי דרך התלמוד לומר עומדי' שם אע"פ שיושבי'.
